גלגולה של פינת אוכל

עד שנות ה-90 המאוחרות כשחללים בבית היו מחולקים ומופרדים, המטבח היה תחום פרטי וסגור לעיני המבקר המזדמן והיה זה אך טבעי וברור שבמטבח יוצב שולחן קטן, לרוב פורמייקה לארוחות הקטנות של ימות השבוע , שלא בהכרח שכולם מתכנסים לכבודן, או שמתכנסים ומצטופפים לארוחת ערב קלה ואילו ליד הסלון שם בפינה שנהגנו לקרא לה פינת האוכל, עמד שולחן לתפארת וראווה, לרוב שולחן עץ מאסיבי שבמקרה הטוב התכנסו סביבו לארוחות שישי, שבת ובמקרים אחרים ,רק בחגים אם היו מארחים.

ומה קורה היום?

לאחר שהוסרו החומות ונשברו הקירות ועברנו לחיות במה שנקרא Open Space

או בעברית "מרחבים פתוחים", נוצרה תקופת מעבר שבה יצרו אי רחב החוצץ בין מטבח לחלל האחר שמצדיו ישבו על כסאות בר , לא כל כך נוחים לפחות לא עבור הפעוטים במשפחה וגם לא למתבגרים שחצו את גיל החמישים, מכיון שכך נוצרה החלופה של שולחן מונמך צמוד אי , או דלפק מונמך צמוד אי , וכשלא נמצא מקום לאי , פשוט הציבו במרכז חלל המטבח שולחן פונקציונאלי לשימוש יומיומי שוטף . לא הרחק ממנו ניצב בגאון ולראווה שולחן פינת האוכל המפואר עם הכסאות היקרות שעליהם ישבו בסופי שבוע או מדי זמן בחגים .

אלא מה, סטנדרט הדירות הלא כל כך מרווחות וצמצום המטרג' גם אם הוא מוגדר כחלל פתוח ,הפך להיות צפוף והסידור הזה של שולחן אוכל מטבחי במרחק נגיעה משולחן פינת האוכל שסביבו ערוכים כסאות לרוב במראה מאסיבי יצר תחושה דחוסה של חנות רהיטים שהובילה אותנו שוחרי העיצוב הפונקציונאלי לשלב "השולחן הכל יכול "

שמשמש בימי חג וגם בימי חול.

אז היום המגמה היא לשחרר את חלל המרחב הפתוח מעומס נוכחותו של שולחן האוכל , לשמור על מרחב מאוורר שבו העין לא תקלוט בו זמנית שני שולחנות או שני סטים של כסאות ישיבה המוצבים בסמיכות זה לצד זה .